<h1>ספר הבתים שער נט"י שער שני</h1>
<h2>דף נג:</h2>
א. כמה שיעור המים לנטילת ידים רביעית לכל שתי ידים, לר"ם. ורבים מגדולי המפרשים והפוסקים פסקו מרביעית ואילך נוטלין לאחד ואפילו לשנים, מחצי לוג לשלשה ולארבעה, מלוג (וכן) לחמשה ולעשרה ולמאה. וכתב הר"ש בן אדרת בשם רבותיו אם יש רביעית מים בכלי נוטלין מהם לשנים, כיון שפשט אחד ידיו ליטול ואחד יוצק על ידו ובא שני ופשט יד[י]ו למטה הימנו והקלוח יורד על ידו של ראשון, ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אע"פ שפחת שיעור רביעית כשמגיעות על ידו של שני ידיו טהורות מפני שבאין משירי טהרה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ומה שאמרו נוטלין מרביעית לאחד ואפילו לשנים, ביאר הר"ם במים שניים כמו שיתבאר.
ב. אחד הנוטל ידו אחת ואחד הנוטל שתי ידיו, אחד ידו של קטן ואחד ידו של גדול, צריך ליטול מרביעית.
ג. יש לנוטל ליתן על ידיו מעט מעט עד שיתן כשיעור ואם נתן הרביעית כולה בשטיפה אחת כשר, לר"ם. שטיפה אחת שאמרו בשטיפה ארוכה שהיא כשתי שטיפות וידיו טהורות אין צריך מים שיעור. והראב"ד כתב שאם נתן הרביעית כולו בפעם אחת לא עלתה לו נטילה, שהמים מעוררים הלכלוך והמים הנשארים על הידים משירי טשטושיהן לפיכך צריך שיפסיק בהם. ונראין דברי הר"ם.
ד. נוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה או זה על גב זה בשטיפה אחת וכשר, ובלבד שירפו ידיהם כדי שיבא ביניהם מים, ויהיה באותה שטיפה כדי רביעית לכל אחת, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב אפילו אין בו רביעית לכל אחד ואחד, ודברי הר"ם עיקר.
ה. הנוטל ידיו צריך לשפשף, שפשפה בחברתה טמאה. באר הר"ם שאם נטל ידו אחת במים הראשונים, ונגע ידו הטהורה בידו האחרת, או חכך אותה עם ידו האחרת טמאה, לפי שהמים שעליהם הם משקין טמאין ומטמאין את הידים עד שישפוך עליהם מים שניים, ויש מן הגדולים שאמר שפשפה בחברתה טמאה אפילו נטל שתי ידיו, לפיכך הנוטל צריך לשפשף, וכשהוא משפשף פעם ראשונה הרי הוא כאלו לא נטל כלל שהידים נטמאו במשקין טמאין של זו בזו, לפיכך צריך לשפוך מים עליהם ולשפשף והם נחשבים ראשונים, ולא ישפשף של זה בזה, ואחר כך ישפוך עליהם מים בלא שפשוף. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
ו. אחר שנטל ידיו במים ראשונים צריך שיתן עליהם מים שניים לטהר המים שעל הידים. ומים שניים נוטלין מרביעית לאחד ואפילו לשנים, מחצי לוג משלשה ועד ארבעה, מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה. יש מן הגדולים שכתב שמשיעור רביעית נוטל שתי נטילות אלו מים ראשונים ושניים, אלא שצריך להפסיק ביניהם. ויש מן הגדולים שכתב שלא הצריכו מים שניים אלא כשנטלו שנים מרביעית, אבל אם נטל אחד לבד מרביעית אין צריך מים שניים. לפי פסק הר"ם צריך רביעית לכל שתי ידים למים ראשונים, ואחר כך מים שניים כפי הדרך שבארנו, וזה עיקר.
ז. נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו ידיו טמאות, שהשניים מתטמאין מחמת היד שלא נטלה במים ראשונים, וחוזרין ומטמאין היד השנייה. נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו האחת ידו טהורה.
ח. הידים מתטמאות ומטהרות עד הפרק, כיצד נטל הראשונים עד הפרק ונטל את המים השניים חוץ לפרק, וחזרו מחוץ לפרק לידיו הרי ידו טהורה שמים השניים טהורים הם, נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו לידו נטמאת ידו, שהמים הראשונים שחוץ לפרק נטמאו מחמת ידיו, ואין המים השניים מטהרין מים שחוץ לפרק, ולפי שחזרו המים שחוץ לפרק טמאוה, לר"ם.
ט. נטל את הראשונים ונמצא על ידו צרור או קיסם וכיוצא בהם מדבר החוצץ [והסירו ונטל את השניים] ידיו טמאות שאין המים השניים מטהרין אלא על המים שעל היד, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק שאם נמצא על ידו אחת מן התולעים הגדלים במים ידיו טהורות הואיל והם מבריאות המים דינם כמים, ואינם חוצצים, כתב הרב ר' משה ב"ר יעקב הנוטל ידיו צריך שיטול שלשה פעמים, אחת משום דבר חוצץ, ואחד לטהר את הידים ואחת לטהר המים.
י. נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו הרי ידו טמאה כשהיתה, ואם עדיין יש על מקצת שנטל בתחלה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה, בד"א במים ראשונים אבל מים שניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתם, לר"ם. הר"ם לא כתב מים שניים אלא [ב]נוטל ידיו לתרומה, וכן נראה דעת הרי"ף. ורבים מגדולי האחרונים כתבו שאפילו לחולין צריך מים שניים, ונראין דברי הר"ם.
יא. עד היכן נטילת ידים עד הפרק. ביאר הר"ש הקשרים האמצעים שבאצבעות. ויש מי שכתב עד סוף הכף המחובר לקנה הזרוע. ויש מי שבאר עד סוף קשר אצבעותיו, וזה נתבאר לנו.
יב. כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים, כמו שיתבאר בשערי מקואות. ויש מי שאמר שלא אמרו זה אלא לאותן שאוכלין חוליהן בטהרה, אבל לא לחולין עצמן. ודעת הר"ם שאפילו לחולין חוצץ.
יג. הנוטל את ידיו צריך לנגב ידיו, אבל המטבל את ידיו אינו צריך לנגב. הנוטל את ידיו צריך להגביה את ידיו שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את ידיו, אבל המטבל את ידיו אין צריך להגביה את ידיו. ויש מן הגדולים שכתב שצריך להטבילן כדרך גדלתן שלא יהיו ידיו כפופות בקשריהן כדרך שאמרו בטבילת הגוף כמו שיתבאר בשערי מקואות, ונראין דבריו.
יד. כל הצריך נטילת ידים אם הטבילן במי מקווה טהורות, ואם הטבילן במים שאובין שבקרקע או במים שאין בהם שיעור מקוה לא עשה כלום, שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה, לר"ם. והראב"ד כתב שאין זה מחוור שהרי בעל קרי טובל בהן אע"פ שהם שאובין אם יש בהם ארבעים סאין בקרקע. ודעת הר"ם נראה לנו עיקר.
